פרסומים

אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, תשס"ב. (זכה בפרס בהט לשנת תש"ס).

נסיכה או שבויה?  הוא מסע מרתק אל עולמן של נשים ביישוב הישן בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית. עד כה נתפסה הוויית החיים של היישוב הישן בארץ ישראל כהוויה גברית. החיים בעיר הקודש צוירו כמימוש צווי היהדות המכוונים לגברים בלבד: לימוד תורה יומם ולילה ותפילה במניין.

במחקרה המאלף חושפת מרגלית שילה את החברה הנשית שנפקדה ונעדרה כמעט לחלוטין מן המחקר ההיסטורי של התקופה. במחקר שיטתי, המסתמך על שלל תעודות ומקורות ראשוניים, היא מתחקה אחר אורחות חייהן של הנשים ביישוב הישן, ושוזרת את החוליות החובקות את כל מעגלי חייהן: חוויית העלייה לארץ, ברית הנישואין, עיצוב התא המשפחתי, פעילותן הכלכלית והפילנתרופית, למדונתן ומצוקותיהן הקשות כעגינות, זנות והמרת דת. ספרי זכרונות, יומני דרכים, כתבות בעיתונים ומכתבים פרי עטן של נשים - כל אלה משמיעים את הקול הנאלם-נעלם ומציירים תמונה חיה ותוססת של החברה הירושלמית בשלהי המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים.

Brandeis University Press, 2005.

הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשע"א, 2011

ספר זה מתמקד במקומן של נשים בשדה המשפט ובהשפעתו של שדה המשפט עליהן בשנות המנדט בארץ ישראל (1918-1948). הקובץ שלפנינו מציג, ממפה ומתאר לראשונה את החוטים המקשרים ואת המכנים המשותפים של ההתרחשויות המשפטיות הקשורות במעמד האישה בתקופת המנדט. בקובץ זה ידונו סוגיות מגוונות: דמוגרפיה, משפחה, מעמד אישי ובתי הדין, זכויות ותפיסות פמיניסטיות, הסדרה ופיקוח של גוף, נפש ופרופסיה. מחקרים אלה מאירים גם את מעורבותו של ארגון הנשים – 'התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל' – ומציגים בחיוניות רבה את מנהיגותיו. ההתאחדות הייתה גוף פוליטי, מפלגת הנשים הראשונה בארץ, שראתה את יעדה בתיקון מעמדה המשפטי של האישה ביישוב היהודי. סיסמת ארגון זה היא גם כותר הספר – 'חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה'. הספר מיועד לאוהבי היסטוריה, משפט ומגדר, והוא מאפשר הבנה טובה יותר של מעמדה המשפטי של האישה בראשית תקופת המדינה.

 אוניברסיטת בן גוריון תשע"א, 2011

מגדר בישראל הוא קובץ המאמרים השישי ב'סדרת הנושא' של כתב העת עיונים בתקומת ישראל. הוא מצטרף לשורה הולכת ומתרחבת של מחקרים בנושא זה בעשרים השנים האחרונות. הקובץ מציג מחקרים של חוקרים וחוקרות על נשים ונשיות, על גברים וגבריות ועל יחסי מגדר בחברה היישובית והישראלית. מחצית המאמרים שבספר עוסקים בשנות היישוב ומחציתם בשנות המדינה, ויחד הם יוצרים אספקלריה חדשה למאפייניה, לדרך עיצובה ולתולדותיה של החברה בישראל.

יד יצחק בן צבי,  ירושלים, 2011

שורשיו של החינוך הממלכתי-דתי (החמ"ד) ניטעו לפני למעלה ממאה שנה, ותולדותיו זהו(ת) החמ"ד שזורים בסיפור הציוני. במהלך הזמן שחלף נחשף חינוך זה לתמורות טכנולוגיות, לתהליכים חברתיים מגוונים, ומעל הכול הושפע מהקמת מדינת ישראל.

אירועים ותמורות אלה הציבו בפני החינוך הדתי אתגרים לא מעטים שעמם הוא מתמודד עד עצם היום הזה. לאחר מאה שנים ליצירה חינוכית זו ושישים ושלוש שנים להקמת מדינת ישראל - "אתחלתא דגאולה" לתפיסתה של הציונות הדתית המצויה בבסיס תפיסת החינוך הממלכתי-דתי - כינסנו מאמרי הגות ורשימות במבט אישי בספר-אלבום חגיגי, המתבונן בהערכה על מפעל זה, אך בד בבד אינו מתעלם מהאתגרים המונחים לפתחו ומציע גם מבט לעתיד.

החינוך הדתי רווי קונפליקטים; הוא נע על הציר שבין "לחוד" ובין "ביחד". ספר זה מבקש להציג את זהותו המורכבת של החמ"ד באמצעות ארבעה שערים מרכזיים המהווים מבט מהפרט אל הכלל. הללו מכילים את 'תעודת הזהות' של החמ"ד, דנים בזהות האישית שלה עוברים דרכו, מתלבטים בזהות החברתית המאפיינת אותו ובוחנים את זהותו הקהילתית- הממלכתית. בכל אחד מהשערים רשימות ואיורים המציגים את החמ"ד, מספרים אודותיו ומתווכחים עמו.

הספר משקף את הישגיו של החמ"ד, אך גם את המתח התמידי שבו הוא מצוי; מתח שניתן לתעלו להתפתחות, צמיחה והתעצמות.

חמשת מיני דגן, הר ברכה תשע"א 

קובץ זה עוסק במגוון נושאים הקשורים למיני דגני התרבות שהיו שכיחים בעולם הקדום בכלל ובארץ-ישראל בפרט מנקודת מבט היסטורית, הלכתית ורעיונית.

חלקו הראשון מתמקד בסקירת כל המסורות והצעות החוקרים בדבר זיהוי חמשת מיני דגן - כלומר החיטה, השעורה, הכוסמת, השיפון ושיבולת שועל - קבוצת גידולים חשובה בסל המזון הבסיסי ובעלת מעמד הלכתי מרכזי. בקובץ עמדנו על המדדים המאפיינים את הקבוצה הזאת משאר הדגניים, ביקשנו להגדיר מהו "חמץ", מה מקומו של הגלוטן בתהליך החימוץ, כיצד קשור תהליך החימוץ למחלת הצליאק ועוד.

בחלקו השני של הקובץ מובאים מאמרים העוסקים במיני הדגן: מן הפן הרעיוני, זיהוי החיטה כ"עץ הדעת"; מצד המנהג, מנהג הטינון בעשבים להכנת מצות במסורת יהודי תימן; ומן הצד ההלכתי, ברכת ה"לחם האתיופי" (אִנְגַ'רַה) העשוי מטֵף. שני פרקים מוקדשים להלכות המקדש: אחד עוסק בהצעת זיהוי חדשה למקום הבאת מנחת העומר ושתי הלחם מאזור בקעת לוד, ואחד עוסק בלחם הפנים, המיוחד בתכונותיו, שהיה מונח על שולחן הזהב בבית המקדש. במהלך מחקרנו זה נסקור בקצרה את תולדות "המצאת" הלחם בעולם העתיק, את תהליך הטחינה, את הלישה והתנאים הדרושים לאפיית לחם, את מלאכת הנחתומים וטכנולוגיות ייצור הלחם, והצענו הסבר נוסף למקור האיסור לאכול מחמצת בפסח בישראל.

אתרוגי ארץ ישראל, תל אביב תשע"א.

חיבור זה עוסק בהתחקות אחר צאצאי אתרוגי ארץ-ישראל המסורתיים וגלגוליהם בימינו. האתרוגים שנזכרו בספרות חז"ל ובמקורות מאוחרים יותר היו ידועים כפירות מאכל, לרוב חסרי פיטם, שעשויים להגיע למשקל של כארבעה ק"ג. במשך מאות בשנים נהגו יהודי ארץ-ישראל להשתמש באתרוגים אלה לשם קיום מצוות נטילת ארבעת המינים, שעדיין גדלו בעת החדשה  בהרי צפת, בהרי ירושלים, בשכם, ביריחו ובאם אלפחם. אתרוגים אלה נחשבו בלתי מורכבים.
זהו סיפורם של דמויות מופת בודדות שפעלו במסירות למען שימור אתרוגי ארץ-ישראל האותנטיים ובשל כך זכו שצאצאי האתרוגים שהפיצו ממשיכים לשאת את שמותיהם: הם, על פי השמועה, טיפוסי האתרוגים הידועים בשוק ארבעת המינים בשמות שונים - ברוורמן, קיביליביץ', שלומאי, חזו"א ועוד.
המחקר מבוסס על מקורות כתובים, ובעיקר על מידע שנמסר בעל-פה, והוא מהווה השלמה לספר 'ארבעת המינים' שפרסם המחבר בשנת תש"ע.