פרסומים

מה היו מטרותיהם ומה היה ייחודם של החלוצים הראשונים שהתיישבו בארץ בשתי העליות הראשונות (1882 – 1914)? מדוע וכיצד נהגו צורות ההתיישבות הראשונות? כיצד צמחה בציון האשה העברייה החדשה? מה היה יחסם של הראשונים לירושלים הבירה ההיסטורית? מה היה יחסם של המוסדות  הציוניים לעלייה והאם ההנהגה בקשה את טובת העם או את טובת הארץ? כיצד עיצבה העלייה את דמותה של בת תימן?

בקובץ מאמרים זה מובא עיון מחודש בתולדות היישוב בשלהי התקופה העות'מאנית ובשנות המנדט שמשולב במחקר מגדרי חדשני אשר מניב תשובות מקוריות לסוגיות אלה. שמונה עשר המאמרים שקובצו בספר מתבססים על מחקר מעמיק בארכיונים שנערך לאורך עשרות שנים.

The climate factor has become a focus of much historical and archaeological investigation, encouraged recently by improvements in palaeoclimatic techniques and interest in global climate change. This article examines correlations between climate and history in the Byzantine southern Levant (c. 4th–7th centuries AD). A proposed 5th century economic downturn attested to by numismatic trends is shown to coincide with palaeoclimatic evidence for drought. We suggest a climatic ultimate cause for the apparent economic decline. In addition, the relationship between the Dust Veil Index (DVI) and annual precipitation in Jerusalem suggests the likelihood of increased precipitation following the 536 AD volcanic dust veil. This prediction is borne out by high-resolution precipitation reconstructions from Soreq cave speleothems and by sedimentation records of extreme flash flooding. These finds complement palaeoclimatic reconstructions from Europe showing a drop in precipitation after 536 AD. Drought in Europe and flooding in the Middle East are both expected outcomes of global cooling during volcanic winters, such as those described in historical accounts of the 530s AD.

The ongoing archaeological project at Tell eṣ-Ṣafi/Gath, now at the beginning of its third decade in the field, is in the envious position of being one of the longestrunning, ongoing projects currently working in the region of the Shephelah (fig. 1). As such, we have benefited in our research from the various projects that have worked in this and adjacent regions before us and alongside us, and most importantly, from the “boom” of projects that have commenced in the Shephelah in the last few years. This situation enables current research, at Tell eṣ-Ṣafi/Gath specifically and the region in general, to move beyond “the basics”—such as the rudimentary study of the regional material culture—and to deal with various, and in many cases, broader issues. In the following pages, I do not intend to recapitulate the many finds and results from the Iron Age that have been found at Tell eṣ-Ṣafi/Gath since the beginning of the project (see, e.g., Maeir 2012a; 2012c; 2013a; Maeir and Uziel in press) but rather to utilize this platform to discuss a choice set of specific finds and issues that relate to the site itself, as well as to consider wider issues that are of relevance to the understanding of central issues in Iron Age archaeology in the Shephelah and beyond.

תמנע: https://israelsgoodname.wordpress.com/2017/01/22/university-trip-arava-ii/

תמר וחציבה: https://israelsgoodname.wordpress.com/2017/01/29/university-trip-arava-iii/

סממני מרפא "חדשים" שהופצו על ידי הערבים

Z. Amar & E. Lev,  Arabian Drugs in Early Medieval Mediterranean Medicine, Edinburgh University Press, 2017. 

הודות לשינויים המדיניים והכלכליים שנוצרו בעקבות כיבושי האסלאם הופצו עשרות רבות של סממני מרפא מדרום מזרח אסיה, בעיקר במרחב ההודי, למזרח התיכון ומשם למערב.

ספר זה מציג בהרחבה את תופעה זו שכללה בנוסף לצמחי מרפא גם תבלינים ובשמים שלא נודעו בעולם הרפואה היווני וכן אבני חן ומוצרי תעשיה שונים הקשורים למשל לתעשיית הצביעה והבורסקאות. הספר עוקב אחר תהליך קליטת הסממנים החדשים באמצעות מתווכי תרבות פרסיים והודים לרפואה הגלנית-ערבית ומתאר את שימושם ברפואה, נתיבי המסחר וחשיבותם הכלכלית.

עד היום ניתן לראות את שרידיה של הפרמקולוגיה הערבית בקרב חברות מסורתיות נרחבות במקומות שונים בעולם. אולם גם בעולם המערבי שולטים בעולם הקולינרי ביד רמה תבליני 'הודו' שהופצו בימי הביניים, כגון: כרכומה ארוכה, אגוז מוסקט, ציפורן, גלנגה ותמרהנדי. 

The El-Amarna Correspondence (2 vol. set) 2015

collated, Transcribed, and Translated by Anson F. Rainey Z"l. Volume 1 Edited by William M. Schniedewind, UCLA,. Volume 2 Edited and Completed by Zipora Cochavi-Rainey,

The Beit Berl College

ספרו האחרון של פרופ' אנסון רייני ז"ל, מכתבי אל עמרנה יצא לאור ע"י אישתו פרופ' ציפורה כוכבי-רייני.
**
 במהלך כל חייו האקדמים, היוו מכתבי אל-עמרנה את אחד ממוקדי המחקר של פרופ' רייני, והוא חיבר עליהם ספרים ומאמרים רבים. במהלך כל אותה תקופה, נשא בלבו חלום לחבר מהדורה מדעית עדכנית של מכתבים אלה, ובמשך שנים נדד ממוזיאון למוזיאון ברחבי העולם, מקהיר ועד ברלין ועד שיקגו, כדי לקרוא את הלוחות המקוריות, ובסופו של דבר זה להיות האדם היחיד עלי אדמות שממש החזיק בידיו את כל מכתבי אל-עמרנה באשר הם. הוא תעתק ותרגם אותם בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, שלא היתה מוכרת לחוקרים הקודמים, ומצא שגיאות רבות בתרגומים המקוריים. בשנותיו האחרונות ריכז את קריאותיו החדשות, אשר אחדות מהן כבר פרסמו בכתבי עת שונים, והשלים, בעזרת תלמידו-חברו פרופ' ויליאם שניידבווינד, את כרך א' של יצירת המופת שלו התכתובת של אל-עמארנה. למרבית הצער נקטעו חייו ולא הספיק אלא לכתוב את הקומונטר (פרוש מפורט) לשמונה מכתבים בלבד. על ערש דווי הפקיד בידי אשתו, פרופ' ציפורה כוכבי-רייני, את סיום העבודה, והיא הביאה לפרסום את כרך ב' של הספר. (כתב יגאל לוין)

חיבור זה מציג לראשונה זיהוי שיטתי במידת האפשר לכל הצמחים ובעלי החיים שהזכיר הרמב"ם בפירושו למשנה. המחקר עוסק בין היתר בשיטתו הפרשנית של הרמב"ם, במקורות המידע שעמדו לפניו, ביחס לחיבור "משנה תורה", ועוד.

הספר מתמקד בזיהויי הצמחים ובעלי החיים שזיהה הרמב"ם, זיהויים שחלקם נובעים מידע בוטני וזואולוגי שרכש בהכשרתו הרפואית, וחלקם מהכרת התרבות החומרית וחיי היום-יום בימיו. המחקר מראה כיצד פירושיו משקפים לעִתים מסורות זיהוי מקומיות, מסורות שנחשף אליהן במחוזות חייו השונים: ספרד, צפון אפריקה ומצרים.

חיבור זה עשוי לשמש מעין מילון עזר קצר ללומדי משנתו של הרמב"ם, והוא מאפשר להציץ הצצה חטופה לעולם המושגים של ספרות הטבע בימי הביניים.

הוצאת: הר ברכה

שנת הוצאה: תשע"ד, 2014

הארגמן נחשב לאחד מהצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק, והוא בעל היסטוריה עשירה בדברי ימי ישראל למטרות קודש

וחולין. השימוש בצבע הארגמן האמתי פסק וירד מגדולתו לפני מאות בשנים ולפיכך פרטים רבים אודותיו נותרו עלומים.

מחקר זה עוסק בניסיון להגדיר מהו צבע הארגמן ובהצגת הדעות השונות שניתנו לזיהוי מקור הצבע בתרגומי המקרא ובפרשנות המסורתית לדורותיה. הוא מתמקד בזיהוי מקור הצבע ועוקב אחר גלגול שמות הארגמן: פּוֹרְפּוּרָה ואַרְגְּוָן.

הספר מתמקד במיני החלזונות שמהם הפיקו צבע יקר זה ומסכם את מֵרב המחקר העדכני בסוגיה זו. הוא סוקר את המקורות

ההיסטוריים, הממצא הארכאולוגי ואת תולדות המחקר המודרני שעסק בהתחקות אחרי תהליך הפקת הארגמן. חלק אחר עוסק בזיהוי הארגמן עם כנימת הלכה על־פי שיטת הרמב"ם. כמו כן המחקר עוסק בזיקה שבין הארגמן והתכלת ובוחן מחדש

את המוסכמות המקובלות בשדה המחקר. המחקר מבוסס גם על ניסיונות רבים של צביעה והנספחים המלווים את הספר

משמשים כמדריך מעשי אחרי רזי הצביעה הקדומה.

ספר זה מצטרף לפרסומי המחבר שעוסקים בתולדות הטבע במקורות ישראל בעת העתיקה ובהם "חמשת מיני דגן" שיצא

בהוצאת מכון הר ברכה.