פרופ' אנסון פ' רייני- דברים לזכרו

ביום שבת, ט"ו באדר א' תשע"א (19.2.2011), הלך לעולמו פרופ' אנסון פרנק רייני, חוקר לשונות שמיות, גאוגרפיה היסטורית של תקופת המקרא וגדול חוקרי מכתבי אל-עמרנה בדורנו ואחת הדמויות המרתקות שהכירה המחלקה ללמודי ארץ-ישראל בכל שנותיה, לאחר מאבק קצר בסרטן הלב.

אני אישית הכרתי את פרופ' רייני לראשונה ביום הלמודים הראשון שלי באוניברסיטה, כאשר הגעתי לקורס "מבוא לגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל בתקופת המקרא". באותה שנה נדחתה פתיחת שנת הלמודים בשלשה שבועות בגלל שביתת סטודנטים (על גובה שכר לימוד, אלא מה?). כאשר סוף-סוף החלו הלמודים והגענו לכתה בפעם הראשונה, הודיע לנו פרופ' רייני שמבחינתו, הוא לימד את שלשת השעורים הראשונים, הוא לא אשם שאנחנו לא הגענו, הוא מתחיל עכשיו בשעור מס' 4, ואנחנו צריכים להשלים את החומר. וכך היה. ועם זאת, בבחינה בסוף הסמסטר היו לא מעט ציוני 100. כזה היה האיש. עם הזמן, עם הסיורים, לימודי התואר השני והשלישי בהנחייתו, למדתי להכיר את האיש המרתק.

אנסון רייני נולד ב- 1930 בדאלאס שבטקסס. אביו נפטר כשאנסון היה צעיר, הוא למד בפנמיה צבאית, קבל רשיון טיס ואף היה מדריך טיסה, ולבסוף למד בסמינר בפטיסטי בקליפורניה והוסמך לכמורה.  

את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה עתיקה הוא סיים באוניברסיטת קליפורניה, המשיך ללמודים מתקדמים באוניברסיטת ברנדייס וסיים את הדוקטורט ב- 1962. במסגרת לימודי הדוקטורט הגיע רייני לארץ ולמד עברית, ארכאולוגיה, ושפות עתיקות באוניברסיטה העברית. לאחר סיום הדוקטורט הוא שב ארצה כדי ללמד גאוגרפיה היסטורית במכון האמריקאי ללימודי ארץ הצבי (היום Jerusalem University College בהר ציון), שם המשיך ללמד עד סוף ימיו.

בשנת 1963 החל אנסון רייני ללמד אוגריתית ואכדית באוניברסיטת תל-אביב, ועם הזמן הגיע לדרגת פרופסור מן המניין בחוגים לתרבות המזרח הקדום ובלשנות שמית.

את הרומן שלו עם המחלקה ללימודי ארץ-ישראל בבר-אילן הוא התחיל בשנת 1982, והוא המשיך ללמד כאן כמעט ללא הפסקה עד סוף ימיו. פרט לקורס המבוא הוא לימד גם סמינרים וסדנאות לתלמידי מחקר. במשך השנים הוא הנחה וטפח מספר גדול של תלמידי מ.א. ודוקטורט, גם בתל-אביב, גם בבר-אילן וגם במכון האמריקאי בירושלים. בשנים האחרונות לחייו הוא לימד גם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וגם במכללה האקדמית לחינוך "אורות ישראל" באלקנה.

אנסון רייני הרבה לנסוע בעקבות מחקריו, ושהה לצורך מחקר והוראה באוניברסיטת הארוואד, אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת קונקוק בסאול, דרום קוריאה ובאוניברסיטת מלבורן שבאוסטרליה. את בקוריו הקצרים יותר במצרים, ירדן, ברלין, לונדון, אוקספורד, שיקגו ומקומות רבים נוספים הוא נצל כדי לקרוא את הכתובות הרבות מן המזרח הקדום השמורות במוזאונים ובאוספים שבמקומות אלה.

עם זאת, אנסון רייני היה בראש ובראשונה איש שדה. הוא דגל בכל לבו בגישה בלתי-אמצעית לגאוגרפיה ההיסטורית, הרבה לסייר בארץ ובארצות השכנות והדגיש את הקשר בין הטכסט לארץ. את המתודה הזאת הוא הנחיל לתלמידיו, ושילב סיורים רבים בכל הקורסים שלימד. אני זוכר כמה נהגי אוטובוס שקללו אותו נמרצות על שהוביל אותם למקומות הכי נדחים. למרות שלא נחשב לארכאולוג מובהק, הוא השתתף בהמון חפירות ובמגוון תפקידים. הוא הגיע לראשונה כמתנדב לחפירה שערך יוחנן אהרוני ברמת רחל ב-1961, והמשיך אתו לתל ערד, עין-גדי ואתרים נוספים . בחפירות "מקדש השמש" בלכיש כבר היה אחראי שטח. בחפירות בתל באר-שבע, תל מיכל ותל גריסה

את מרבית ספריו ומאמריו של רייני נתן לסווג לשלשה תחומים: המזרח התיכון הקדום, גאוגרפיה היסטורית ובלשנות עברית ושמית, אף שכתב גם על נושאים נוספים. דוגמא לתחום הראשון הוא ספרו הראשון, מבנה החברה באוגרית (תשכ"ז), שתורגם אחר-כך גם לאנגלית. בתחום השני ראוי להזכיר את תרגומיו לאנגלית של ארץ ישראל בתקופת המקרא - גאוגרפיה היסטורית של יוחנן אהרוני ושל גאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל למן שיבת ציון ועד הכבוש הערבי של מיכאל אבי-יונה, את המהדורה המעודכנת של אטלס כרטא לתקופת המקרא וגם את המהדורות האנגליות המעדכנות, בשתוף עם זאב ספראי, ולבסוף את גולת הכותרת בתחום זה, The Sacred Bridge: The Carta Atlas of the Biblical World (2006, with R. Steven Notley) . בתחום הלשון כדאי להזכיר ספרו בן ארבעת הכרכים, Canaanite in the Amarna Tablets (1996). במשך שנותיו האחרונות שקד רייני על ניתוח חדש של הפועל בעברית המקראית, והגיע למסקנה כי יש לסווג את העברית המקראית עם השפות העבר-ירדניות, ולא עם השפות ה"כנעניות" שבתוך משפחת הלשונות השמיות-המערביות.

 ולבסוף בחפירות בתל חרסים היה אנסון רייני ממנהלי הפרוייקט. יוחנן אהרוני הפך למורה ולחבר, כאשר הוא ואנסון מצאו הרבה במשותף: אהבת הארץ, עתיקותיה והטכסטים המתארים אותה, כולם מאבני היסוד של הגאוגרפיה ההיסטורית.

לצד ספריו ומאמריו המחקריים, הוא הרבה לכתוב מאמרים בספרי יובל וזכרון, ערכים באנציקלופדיות וגם מאמרים בכתבי-עת פופולריים ומדעיים-למחצה כגון Biblical Archaeology Review, Bible Review, Biblical Archaeologist  ו-  Near Eastern Archaeology. בסך-הכל פרסם אנסון רייני כ- 250 ספרים ומאמרים. הוא גם הרבה להרצות בכנסים בארץ ובעולם, והרצאותיו תמיד משכו קהל רב.

הפרוייקט המחקרי הגדול האחרון שלו, עליו שקד בעשרות השנים האחרונות לחייו, היה קריאה ופרוש מחודשים של כל מכתבי אל-עמרנה. לצורך כך הוא נסע לקהיר, ברלין, לונדון, ניו-יורק, שיקגו וכל יתר המקומות שבהם נמצאות התעודות, וקרא כל אחת ואחת מהן באופן אישי. הוא השתמש בצלומים דיגיטאלים ברזולוציה גבוהה כדי עמוד על פרטים שחוקרים קודמים לא שמו לב אליהם והחל לחבר מהדורה חדשה של כל האוסף כולו. הוא עמל על פרוייקט זה אפילו במיתת חליו בבית החולים, ובכך הבטיח כי הפרוייקט יימשך גם לאחר מותו.

אולם, בסופו של דבר, אהבתו הגדולה של אנסון רייני היתה לתלמידיו. הוא נהג לכנות את עצמו "מכור לכתה". הוא לימד קורסים ממש עד שאושפז - ואכן אשפוזו ופטירתו הותירו קורסים ללא מרצה בשלשה מוסדות. למרות שעומק ידיעותיו בתחומים כה רבים גרמו לו להראות "גדול מהחיים", הוא תמיד היה זמין ומוכן לענות לשאלות ולשוחח כמעט על כל נושא. בימי מלחמת יום הכפורים, כאשר היה בין חברי הסגל הבודדים שלא גוייסו (כיוון שלא היה עדיין אזרח ישראלי), הוא בקר אצל תלמידיו שנפצעו, ישב לצדם בבתי החולים ואף עזר להם להשלים את החומר שהפסידו בגלל פציעתם.

כמי שהגיע מרקע נוצרי-אוונגליסטי, היה לאנסון קשר רגשי עמוק לכתבי הקדש ולארץ הקדש. לאחר שהגיע לארץ, התרחב הקשר ויצר חבור אמיתי גם כלפי העם היושב בציון. עם הזמן התגייר, וב- 1980 היה גאה לקבל אזרחות של מדינת ישראל. בחייו "הקודמים" הוא היה נשוי פעמיים, אך שני נסיונות אלה להקים משפחה לא צלחו, אולם ב- 1982 נשא לאשה את ציפי כוכבי, תלמידת מחקר לשעבר באוניברסיטת תל-אביב, ולאחר זמן התיישבו השנים בישוב שערי תקוה. בנם יוני לומד היום לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב. מקום מנוחתו הסופית של אריה בן אברהם, כפי שנקרא לאחר גיורו, בבית העלמין בברקן שבשומרון מסמלת יותר מכל את המסע הארוך שערך, מערבות טקסס ועד להרי אפרים.

כאשר ערכו המחלקה ללמודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן והחוג לארכאולוגיה ולחקר תרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל-אביב יום עיון משותף לכבוד יום הולדתו ה- 80, בחודש מאי 2010, נראה הדבר כסיכום זמני של מפעלו, והמשתתפים אחלו לו עוד שנים רבות של מחקר והוראה. מחלתו הפתאומית ומותו זמן קצר לאחר מכן תפשו את כולנו בלתי-מוכנים, מתקשים להפרד ממורנו וחברנו.

אנסון רייני ייזכר כאחד מאחרוני דור הנפילים בחקר ארץ-ישראל, דוגמא מובהקת לאיש מחקר ואיש עקרונות, הנחן ביושר אישי, יושרה אינטלקטואלית ורעות אמיתית.

בשנת 2015, יצא לאור ספרו האחרון של פרופ' אנסון רייני ז"ל, מכתבי אל עמארנה ע"י אשתו, פרופ' ציפורה רייני-כוכבי. לפרטים לחצו כאן                                                                                                                              

כתב:   יגאל לוין